החלטה בתיק בש"א 2176/05

לפני בקשה לשומת הוצאות לאור החלטה שניתנה כנגד המשיבים בבקשה למתן צו מניעה זמני , כאשר ההליך העיקרי טרם הסתיים.

הרקע

1.         ביום 4.5.05 ניתנה  על ידי כב' השופטת מ' מזרחי החלטה בבקשה למתן צו מניעה זמני, ובסופה נאמר:

"המשיבים ישלמו למבקשים הוצאות הבקשה ושכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין".

המשיבים שלחו למבקשים את הסכום הנ"ל (בסך כולל של 3,510 ש"ח). ב"כ המבקשים, עו"ד ע' פריד כתב למשיבים במכתבו מיום 9.6.05 כדלקמן:

" דא עקא, עדיין חסר סך של 541 ש"ח בו חוייבו מרשכם בגין הוצאות משפט, קרי: אגרת ביהמ"ש. העתק קבלה מצ"ב בשנית".

משלא נפרע סכום זה, הגיש עו"ד פריד ביום 20.6.05 בקשה לשומת הוצאות, בה עתר לחייב את המשיבים בסכום האגרה הנ"ל, וכן הוצאות בקשה זו בצירוף שכ"ט עו"ד.

ב"כ המשיבים עו"ד ש' גלעד מתנגד לבקשה, וטוען כי הבקשה לוקה בחוסר תום לב ותוך שימוש לרעה בהליכי משפט, שכן המדובר בסכום כולל, (ת"ע (י-ם) 447/95 מלונות יונה בע"מ נ' ד"ר דויד לואיס, תק-מח 2003(4) 526), ולחילופין יש להמתין לתוצאות ההליך העיקרי.

דיון

שומת הוצאות

2.         תקנה 511(א) לתקנות קובעת:

" בתום הדיון בכל הליך, יחליט בית-המשפט או הרשם,  לעניין שלפניו, אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין   והוצאות המשפט   (להלן - הוצאות)  לטובת בעל דין אחר, אם לאו".

יוצא איפוא, משקבע בית-משפט בפסק הדין כי צד ישא "בהוצאות משפט", נפתחת הדלת בפני המבקשת לעשות שימוש בתקנה 513, העוסקת בחישוב הוצאות, הקובעת:

" הטיל  בית-המשפט  או הרשם הוצאות  משפט בלי לפרש את סכומן, יהא סכום  הוצאות  המשפט צירופם  של אלה, זולת אם קבע בית-המשפט או הרשם הוראה  אחרת:

(1) אגרות בית-המשפט,  הוצאות  רישום של פרוטוקול בית-המשפט,  העתקתו  או  צילומו, מס בולים, שכר  בטלה של עדים, שכר  רופאים    ומומחים אחרים, דמי לינה ודמי  נסיעה  של אלה  בישראל וכל הוצאה   אחרת  הרשומה  כדין בתיק התובענה  -  כפי שקבע  המזכיר  הראשי של בית-המשפט לפי  החומר שבתיק, בלי צורך בקשה ושלא בפני בעלי הדין;

(2) שאר  הוצאות  המשפט  כפי  ששם  הרשם, לפי בקשה בכתב  או בעל פה  ולאחר  שנתן  לבעלי הדין הזדמנות להשמיע טענותיהם,  אם היה סבור שהוצאות המשפט האמורות  היו  סבירות ודרושות לניהול המשפט".

באין פירוט ההוצאות בפסק הדין, יהיו ההוצאות צרוף ההוצאות, כשהאמור בתקנת משנה (1), מהווה רשימה סגורה  אשר תיערך ע"י המזכיר הראשי של בית-המשפט.

3.         פעולה זו הינה חיבור אריתמטי בלבד, ואין למזכיר הראשי שיקול דעת.  את שאר ההוצאות ישום הרשם, לפי בקשה בכתב, ולאחר שנתן לצדדים אפשרות תגובה.

שתי הפעולות נעשות, בד"כ, ע"י הרשם מטעמי יעילות, שכן עפ"י סעיף 105 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, (להלן: "החוק"), מוסמך הרשם להשתמש בכל סמכות שניתנה למזכיר הראשי. אולם הסמכות לשום ההוצאות עפ"י תקנה 513(2) דלעיל נתונה לרשם בלבד. יוצא שאם שופט חייב, בסייפא פסק הדין, בהוצאות בלא שפירט אותן, אין הוא מוסמך לשוב ולקבוע אותן או לשום אותן. זוהי תוצאה בלתי רצויה, שכן חזקה על השופט שדן בתיק שידע להעריך, ולהפעיל שיקול דעת בשומת הוצאות תוך הסתמכות על הכרותו את התיק ודקויותיו שלא תמיד באות לידי ביטוי בגוף פסק הדין, כגון ניהול בזבזני, משיכת הדיונים, נחיצות עדות או ראיה וכיו"ב.